מסופר על החזון איש זצוק"ל, שפעם באה אליו אישה ממשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות ומיררה בבכי על כי בנה בגיל שתים עשרה לקה במחלת דם מסוכנת והגיע עד שערי המוות והרופאים בבית החולים בלינסון אמרו נואש. "מה שם הילד?" שאל החזון איש, "חיים", השיבה. אמר לה החזון איש: "אם תבטיחי שהילד יניח תפילין כל יום כאשר ימלאו לו שלוש עשרה שנה ירחמהו האל." האם הבטיחה בכל היקר והקדוש לה, תכף אצה אל מיטת הילד והנה מבשרים לה שחל שיפור במצב. הילד התאושש תוך כמה ימים וכשמלאו לו שלוש עשרה שנה, לא הוא בלבד התחיל להניח תפילין, אלא אף האב חזר למוטב בהשפעת המקרה.