מעשה פעם אחת בהיות הרב יעקב אבוחצירא זצ"ל בעיר מראקש רצה לכתב תפילין בעבורו ושאל שם אם יש איזה סופר מומחה וירא שמים, אמרו לו יש תלמיד חכם שהוא מומחה בספרות והוא מקובל וירא שמים בתכלית היראה והוא ראש הסופרים של העיר. ביקש האדמו"ר שיביאוהו לפניו, בא הסופר אל הרב וביקש ממנו שיכתוב לו תפילין מהודרים ובתנאי שיטבול בכל שם משמות הקודש וגם שיכוון בהם את כל כוונת האר"י ז"ל, ואמר הרב לסופר שלא יחוש על ההוצאות כי מה שירצה יתן לו (כמו שמסופר על האר"י שהיה מניח כיס המעות לפני הסופר, והסופר היה לוקח כמה שירצה).
הסופר קיבל על עצמו והתחיל לכתוב הפרשיות בדיוק רב על כל פרט ופרט, והנה קרה לו שבאחד משמות הקודש שכח הסופר ולא כיוון בו כלום, ורק אחרי שגמר הרגיש שלא כיוון מכיוון שקשה לו היה לכתוב מחדש לא אמר לרב, בא הסופר אצל הרב ומסר לו התפילין, ראה הרב הכתב משובח והכל יפה, אז התחיל להגיה התפילין עבר על כל אות ואות וכשהגיע לאותו השם שהסופר שכח לכוין בו עמד בו והסתכל עליו הרבה, אז אמר לסופר, הנכון ששכחת לכוין בשם הזה כפי שאני מרגיש? (כי ידע ברוח קדשו) הסופר הודה וביקש מהרב שימחול לו ושהוא מקבל על עצמו לכתוב תפילין אחר. הרב הסכים עמו על זה וכתב הסופר פרשיות אחרות כראוי והיו כרצון הרב, מזה אנחנו לומדים כמה צריך לדעת גדולת מצות תפילין וקדושתו ובפרט פרשיות שיהיו כשרות כהלכה אז יקיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה` נקרא עליך ויראו ממך. (ספר מעשה ניסים).