התפילין:
הן פרשיות מן התורה הכתובות על קלף ונתונות ב"בתים" של עור ועל הבתים רצועות של עור. את הבתים ופרשיות הקלף שבתוכם מניחים בעזרת רצועות על היד ועל הראש. הפרשיות בתפילין של יד נכתבות כל ארבעת הפרשיות על קלף אחד. ואילו בתפילין של ראש כל פרשיה ופרשיה נכתבת על קלף נפרד, כדי לאפשר הכנסת כל פרשיה באחד מתוך ארבעת הבתים שבתפילין של ראש. גם התאים הפנימיים של התפילין של ראש, אשר בתוכם מכניסים את הפרשיות, נקראים "בתים".
ארבע הפרשיות הן: "קדש-לי כל-בכור" (שמות פרק י"ג, פסוקים א`-י`) "והיה כי-יביאך" (שמות פרק י"ג, פסוקים י"א-ט"ז) "שמע ישראל" (דברים פרק ו`, פסוקים ד`-ט`) "והיה אם-שמע" (דברים פרק י"א, פסוקים י"ג-כ"א).
יש, על פי המסורת, שתי שיטות של כתיבת פרשיות התפילין- שיטת רש"י ושיטת רבנו תם שהיה נכדו של רש"י.
לדעת רש"י נכתבות הפרשיות וגם מוכנסות אל תוך ה"בתים" לפי סדר הופעתן בתורה, כלומר "קדש", "והיה כי יביאך"`, "שמע", "והיה אם שמע".
רבנו תם מקדים את פרשיית "והיה אם שמע" לזו של "שמע". הכל מניחים תפילין של רש"י אך יש נוהגים- כדי לצאת ידי חובת שתי הדעות- להניח גם תפילין של רבנו תם בסוף תפילת שחרית- בלא ברכה.