אחר הסתלקותו של המגיד הגדול ממיזריטש ז"ל באו לשם כל אנ"ש לחלוק לו את הכבוד האחרון. בתוכם היו גם-כן האחים הקדושים ר` אלימלך ור` זושא ז"ל. לאחר שנגנז ארון הקודש, היה משא ומתן בין החסידים את מי לקבל עליהם לרב. למלא מקומו של המגיד הגדול. אחרי חקירות ודרישות וישוב-הדעת הסכים קהל גדול של חסידים לקבל עליהם לרב את ר` אלימלך מליזינסק ז"ל, ותיכף נתנו כתר-מלכות בראשו וקראו לפניו: "יחי רבנו ר` אלימלך" אחרי-כן הלכו החסידים לדרכם, ביחד עם הרב החדש הר"א.
כשבאו לאמצע הדרך באה השמש, ולא רצו ללכת הלאה בלילה, ונכנסו כולם למלון אחד שהיה שם. החסידים ציוו לבעל המלון שיתן להר"א חדר מיוחד, והוא מילא רצונם. כשנכנס הר"א לחדרו, ביקש להציע לו את המיטה, כי רצונו לנוח מעט מיגיעת הדרך. שכב הר"א לישון, וישן כמה שעות רצופות. והיה הדבר לפלא וגם לחרפה בעיני האנשים, שקיבלו עליהם להסתופף בצלו, כי היתכן שממלא מקומו של המגיד הגדול יישן בלי הפסק שעות רצופות? והתחרטו כבר על אשר בחרו אותו לרב. כעבור עוד זמן-מה, והוא עדיין ישן, הרהיבו עוז והלכו לאחיו ר` זושא, ובקשו ממנו שהוא, באשר הוא אחיו, יעורר אותו משנתו. הלך ר` זושא והניח את ידו על המזוזה אשר בחדר המיוחד של הר"א, ותיכף קם הר"א ממיטתו.
ויהי הדבר לפלא גדול בעיני כל הרואים. הלכו לר` זושא וביקשו ממנו, שיאמר להם פשר דבר: מה ענין המזוזה אצל שינה? השיב ר` זושא: "ידוע, שלכל איש צריך להיות תמיד מצויר שם ד` יתברך לנגד עיניו, כמאמר הכתוב: "שויתי ד` לנגדי תמיד". אבל בשעת שינה, שאז אי-אפשר לאדם לצייר לנגד עיניו את ד`, אנו מוכרחים לסמוך על השם שכתוב על המזוזה. ולכן כאשר הנחתי את ידי על המזוזה לכסות את השם, ממילא לא היה יכול עוד לישון, והיה מוכרח תיכף לקום ממיטתו, ולקיים את ה"שויתי...", כי אז לא היה לו עוד על מה לסמוך." כששמעו החסידים את הדברים, התרגשו מאוד, ואמרו זה לזה: "ברוך השם, שלא הניח אותנו כצאן בלא רועה!"