בזמן שהרב בעל ה"תניא" ישב במיזריטש ושימש את רבו המגיד, קרא אותו פעם המגיד ואמר לו, שיש קטרוג בעולמות העליונים על שבכתיבת תמונת האותיות בסת"ם אין השוואה בין הפוסקים והמקובלים, ועל כן ציוהו לעיין היטב בדברי הפוסקים והמקובלים ולמצוא דרך ישרה ונכונה גם לדעת הפוסקים וגם לדעת המקובלים. העמיס הרב על עצמו מלאכת קודש זו ואחרי זמן מה צייר את תמונות האותיות באופן שהיו מתאימות לשתי הדעות. כשהביא את התמונות לרבו הקדוש, ישרו בעיניו, והודה לו על עבודתו, ואמר לו שברגע זה הכריזו בפמליא של מעלה שכן צריכה להיות צורת האותיות.
ביום המחרת נסע הרב לדרכו, ונפרד מאת המגיד בברכת הדרך. נסיעתו היתה דרך עיר אניפולי. הגיע לשם בלילה, כשכל בני העיר ישנים. ראה הרב מרחוק שבבית אחד דולק נר והלך לאותו הבית להתאכסן שם. ואותו הבית היה של ר` דוד סופר סת"ם. כשבא הרב אל הבית, מצא את ר` דוד יושב וכותב ספר תורה, ולא רצה הרב לבלבלו. הלך בחשאי עד שהגיע למקום כתיבתו, ולתמהונו הגדול ראה שהוא כותב האותיות ממש כמו שהוא חידש אתמול אחרי רוב עמל ויגיעה. נשתומם מאוד הרב, כי ידע שר` דוד לא היה במיזריטש בשעה שמסר להמגיד את התמונות. המתין הרב עד שגמר לכתוב. כשראה ר` דוד את הרב שמח מאוד וקיבלו ברוב אהבה וכבוד. שאל אותו הרב מנין לו דרך זו בכתיבת האותיות. השיבו ר` דוד: "אני איני יודע דבר, אלא שהרב הקדוש ר` זושא אמר לי היום שהכריזו בפמליא של מעלה לכתוב תמונת האותיות באופן זה, שהוא מתאים לדעות הפוסקים והמקובלים גם יחד. ור` זושא צייר לי בפרטות איך לכתוב. נבהל מאוד הרב מקדושת ר` זושא, והלך לקבל פניו, ונסע לדרכו לשלום.