מעשה בחיל אחד בזמן מלחמת שלום הגליל, שהיה רגיל בכל יום להניח תפילין. אותו יום היה יום קשה והחיל לא הספיק להניח בבוקר שזה עיקר המצווה. אבל ידוע שלפי הדין מותר להניח תפילין מהזריחה ועד השקיעה. כשהגיע הזמן סמוך לשקיעה, שאל החיל את עצמו מה! היום לא אניח תפילין? והחליט לרוץ לאוהל להניח תפילין. לאחר שחלץ את התפילין שמע פיצוץ גדול. ניגש למקום וראה את הטנק שישב בו שניות קודם, מפורק חלקים חלקים. מיד הבין שזכות התפילין הצילה את חייו.