ישיש אחד מחסידי פשיסחה התפאר בתפילין שלו, בהן התפלל מנעוריו. משובחין היו, מעשי ידי סופר מומחה. מדי שנה היה בודקן ומוצא אותן כשרות למהדרין. פעם אחת בערוב ימיו, בדקן הסופר ומצא בהן פסול מתחילתו, שהיו חסרין אות אחת. חששו מקורביו לגלות לו את הדבר. הבין אותו חסיד את המתרחש, קפץ ורקד בהתלהבות ובשמחה. פחד אפף את האנשים: שמא יצא מדעתו מרוב צער! משנרגע הישיש והבחינו שדעתו מיושבת עליו שאלוהו: -לשמחה מה זו עושה? השיב להם: -כשבעים שנה התפללתי בתפילין לא כשרות ועתיד הייתי להסתלק מהעולם מבלי להניח תפילין אפילו פעם אחת ועכשיו שנתרחש לי נס ועוד אזכה להניח תפילין כדין וכי לא אשמח?...